אני חי בקהילה. ראיתי חיים אחרים. שמעתי קולות רחוקים מקצה העולם ומהדירה השכנה ואפילו ממקומות נידחים כמו אשדוד. הם רודפים, רוצים עוד, מתבודדים, לא מסוגלים לסבול את בדידותם. לעיתים מדברים אל מישהו. תמיד היה ברור לי שלא כך.
למדתי את דרך הלא־כך. במבטי מורות צעק הלא־כך. בשיח שוקטים של שותפים בין קטני המשפחה ידענו – כך לא. במירוץ הימים והאנשים הלכודים בם – לא כך, לא לא. וכשלפתע התגלה דבר מה אחר, כשההקשבה האירה את הקולות, משאדם זר גילה שאכפת לו, שמחשבותיו משמעותיות, אז הבנתי לשם מה. ומה לא אעזוב.
גיא קום, מעגל גפן, חיפה