שבועות ארוכים של תכנונים אינטנסיביים, שכללו כמה הודעות בווטסאפ וסימון נקודה מוכרת במפה, מתנקזים לקראת המבצע "שבת כיף מעגלי". כולם מתכוננים למאורע, יש לשער, ויום לפני שעת ה-ש' אלעד מתקשר להגיד שאולי המקום שנבחר בעצם לא כיף כל כך, כי רחוק וצפוף ומורכב, ואולי עדיף ללכת לים הקרוב, המרווח והנוח.
אלעד לא היה חלק מצוות שבת כיף מעגלי, אבל צוותים הם מקור השראה ולא מקור סמכות, ואני ממליץ לו להתייעץ ולשתף במחשבות עוד שני חברים או חברות ואז לקבל החלטה ולעדכן. הוועדה הקרואה האנארכית מקבלת בסופו של דבר את המלצתו, והעשן הלבן יוצא בדמות הודעת עדכון לכולם על שינוי התכניות.
השבת מגיעה והמתח בשיאו. זו עונת הקיץ, כך שלא חסר הרבה כדי לשחזר את הקיץ של אביה. קבוצת הווטסאפ כמרקחה. מתחת לעיניים שקיות שחורות ומתחת להודעות וי אפורים. אלעד לא מוצא חניה, גלי יוצאת עכשיו מהבית. עילאי מבקש נ"צ. הגלים מבקשים שכבר ניכנס אליהם.
הסככה שנתפסה נמצאת בצד של הסלעים השורטים ושם נפרשות המחצלות, לצד פנסיונרים שמשתזפים בצל. הציליה הזוגית שעילאי קיבל מהעבודה מסרבת לשתף פעולה, אבל האבטיח מסכים בהחלט. הפעוטות צוהלים ואנחנו נשברים אל הגלים, צפים וצוללים.
בסוף מגיעים למסעדה נחמדה ברגליים שרוטות. אין מקום לכולם, אז חלק יושבים בחוץ ומחייכים. לפני שקמים, הגזבריות משלמות על הכל, גם על מי שיושבים בחוץ.
ניצן גלילי, מעגל גפן, מעגל הקבוצות, חיפה