ליאת הגיעה אלינו לפגוש את הקומונה בפעם הראשונה. הלכתי איתה לתחנת האוטובוס, חיבקתי אותה ונישקתי אותה במצח. היא ביקשה שנשב רגע רק שתינו, אמרה שהיא לחוצה. הנחתי את ידי על ברכיה, אמרתי לה שאני בטוחה שיאהבו אותה והיא תאהב אותם. הצעתי שבכל רגע שנרצה נלך לחדר שלי ושל נעמה. נעמה תבין.
עלינו לבית שלי.
ליטל ואלדר צחקו בקולי קולות בזמן שהכינו רוטב בשמל, איימי ויינהאוס התנגנה בפטיפון. יונתן ונעמה סידרו את השולחן לארוחת הערב. אובן היה שקט מהרגיל.
ליאת ואני הצטרפנו לסידור השולחן והתיישבנו אחת ליד השנייה בקצה השולחן. כולם הצטרפו אלינו והתחלנו להעמיס אוכל בצלחות. סירים, מלח ובקבוק קולה עברו בין בידיים מצדו האחד של השולחן לצדו האחר וכל אחד בתורו זרק איזו בדיחה כדי לשבור את הקרח.
כשהסתיימה הארוחה הלכנו לחדר וחייכנו אחת לשנייה. "עברנו את זה", אמרתי. והיא נפלה עליי באנחת רווחה.
יעל כהן, קבוצת נגה, עפולה