הדירה שקטה, זה השקט לפני שנתחיל למהר ולצעוק. חלק כבר ערות ומתארגנות. לדפוק על הדלת של הבנים ועכשיו מתחיל הלחץ הקבוע, האם נאחר שוב ליום קבוצה ובכמה. רעות כבר כתבה בווטאפ שהיא במשרדי והגיעה עם המדריכים. בדירה ממהרים, צועקים "תכינו אוכל ובואו נלך כבר". מגיעים למשרדים, עשר דקות איחור לפחות, ואז מתחילים לגלות את המאחרים האמיתיים. יובל יגיע עוד שעה, ג'יי מחכה לו בצומת וליטל תקועה בפקקים. טוב אז מחכים חצי שעה ומודיעים שמתחילים למרות שהם מאחרים. מפטפטים, מנסים להתחיל משחק פתיחה. צפנת שוב מציע משח ארוך ורז שוב מציע אמצע כדי שנסיים מהר את המשחק. רז כמובן מנצח. משחקים אמצע, ידיים באוויר, נזרקות מילים, ואנחנו שמחים כשאנחנו מצליחים. עשר דקות עוברות המשחק צריך להיגמר, אז שוב עוברים לפטפטת לא נגמרת. נזרקות לאוויר מלא שיחות ונושאים שעדין לא דיברנו עליהם, שרגע על מה בכלל היום קבוצה השבוע. אוי כמה שיחות, מתי ארוחת צהרים בתוך כל זה. אנחנו ממשיכים בעוד עשר דקות של תכנון היום קבוצה, וכולם יודעים בלב שאנחנו מה זה משקרים לעצמנו שנספיק היום שתי שיחות ולימוד, ואין מצב שהשיחה באמת תיקח רק שעה. אנחנו נכנסים לשיחה, היא לא לוקחת רק שעה, אבל לפחות היא שיחה טובה, כולם יוצאים מרוצים ורצים לשירותים.
נעמה ישראלי, קבוצת נגה, עפולה