בטיול המעגל של סוף השבוע, פגשתי הרבה אנשים מעולים. כמעט כל אחד מהם רציתי להזמין לבוא לפלך. לבקר, להתרשם, ואולי להצטרף. אבל יש משהו קצת קריקטורי בלהזמין כל אחד שאתה מדבר איתו, וגם זה קצת הורג שיחה והזדמנות סתם לדבר עם אנשים, לא כשגריר. אז עצרתי את עצמי. אבל חשבתי שאני כן רוצה להרים את הנושא הזה. אז כתבתי קטע קצר "מדריך למתלבט". זה לא טקסט רשמי, ובוודאי לא מייצג. בטח חלק מהפלכים גם לא יסכימו על חלקים. ראו בו הרהורי לב, ממני, אליכם, המתלבטים.
יובל
מתלבטים על פלך?
התחלתי עם עובדות, ואז הרגשתי שזה לא החלק המעניין. אז החלטתי לדחוף אותן למטה ולהתחיל בעיקר (בעיני). למה כן ולמה לא לגור בפלך?
למה לא לגור בפלך?
פלך הוא ממש בקצה הכביש. לפלך לא מגיעים במקרה. מי שמגיע לפלך, צריך להתכוון לזה. זו לא רק מטאפורה. החיים בקיבוץ קבוצות דיאלוגי דורשים ובכן, רצון לחיות בקיבוץ, בקבוצה ונכונות לדיאלוג. גם קיבוץ משתנה מעצב חיים משותפים בלא מעט רבדים. תכנון, קליטה, כלכלה, חינוך ועוד. קבלת ההחלטות בפלך נעשית רוב הזמן בשיחה, בניסיון להגיע להסכמה. לא תמיד זה קורה, אבל המאמץ הוא חלק מהעניין, והנכונות לשיחה היא חלק משמעותי מהחיים בפלך. אני לא רוצה להפחיד, אנחנו לא נאות סמדר, ואף אחד לא יחפור לכם בנפש אם לא ממש תבקשו, אבל אם ממש לא בא לכם על שיחות עם אנשים ובנייה של בית משותף, וכל מה שבא לכם זה שיעזבו אתכם לנפשכם ולחיות במקום מבודד ושקט, אתם תמיד מוזמנים לבקר, אבל אל תעברו לפלך.
פלך הוא הפריפריה של תובל, שהוא הפריפריה של כרמיאל שהיא הפריפריה של חיפה שהיא הפריפריה של תל אביב. אז אם התשוקה שלכם בחיים היא לעבוד בירושלים ולחגוג בתל אביב, זה לא כל כך נוח לעשות את זה מפלך.
פלך מקיים רמה מסויימת של ערבות הדדית שממומנת ממס קהילה בגובה של כ-15% מההכנסה נטו של החברים. זה אומר שמי שיש לו הכנסה גבוהה יותר משלם יותר ממי שיש לו הכנסה נמוכה יותר. אם אתם מאמינים שמס הוא גזל וכל מיסוי קהילתי מטריף אתכם, אל תבוא לפלך. מהצד השני, גם מי שאין לו הכנסה בכלל, משלם מס מינימום, שהוא הרבה יותר גבוה מהמס בישובים קהילתיים, או קיבוצים מופרטים לחלוטין. אז אם אתם רוצים לחיות בפשטות, עם הוצאות נמוכות והכנסות נמוכות, קחו בחשבון מס מינימום של 800 ש"ח לחבר.
פלך הוא קיבוץ קבוצות, אבל הוא גם קצת זוגני ונורמטיבי. כלומר, כמעט כולם בזוגות, כמעט לכולם יש ילדים. יש פה מעט אנשים שחיים כרווקים, וזה יכול להיות מורכב. פלך מאוד מחבק, ומאוד פתוח לאורחות חיים שונות והוא אחד המקומות הכי פחות שיפוטיים ביחס לבחירות שיוצאות מהמסלול הרגיל, אבל בסוף, זה יכול להרגיש לא פשוט.
פלך מזוהה עם ערכי השמאל הישראלי. זה אפילו כתוב איפשהו בחזון של הקיבוץ. זה לא אומר שכולם אנשי שמאל. אנחנו גם לא בודקים מה המצטרפים מצביעים בקלפי, אבל יש פה זהות של קיבוץ, ויש פה הלך רוח. פלך הוא אחד הישובים הבודדים בישראל שאפשר להרגיש בו נוח להעביר ביקורת על נושאים שהם מחוץ לקונצנזוס הדי ימני שבחוץ. שאפשר להזמין אליו הרצאה של שוברים שתיקה או אנשים שמסתכלים לכיבוש בעיניים בלי שזה יעורר דרמה. אז כאמור, יש פה אנשים שמצביעים לליכוד. אבל אם הדבר שחשוב לכם בחיים הוא פעילות בעוצמה יהודית, ואתם עדיין כואבים את כשלון השינוי המשטרי של לוין ורוטמן, אני חושב שלא תרגישו בנוח בפלך.
ובסוף, יש גם עניין של אוירה של קהילה, אוירה של מקום, אוירה של אנשים. יכול להיות שתגיעו לפה ותרגישו שזה לא בשבילכם. יש לא מעט אנשים מעולים שהיו פה והחליטו שזה לא בשבילם. זה לא אומר שום דבר רע עליהם או עלינו.
למה כן לגור בפלך?
שאלתי את הבת שלי, איילה, בת תשע. מה חשוב שאנשים שמתלבטים אם לבוא לפלך או לא, ידעו על פלך. הי צעקה "שפלך זה המקום הכי טוב בעולם!". אני חושב שהיא מתכוונת לזה. והיא גרה שנתיים בגרמניה, אז אי אפשר להגיד שהיא לא מכירה שום דבר אחר.
יש משהו בטוח בפלך. גם ברמת זה שאני מרגיש בטוח שאם הבת שלי תסתובב בקיבוץ ותתקל באיזה מבוגר, תהיה לה איתו אינטראקציה בריאה, חיובית, בטוחה. אבל גם עבורי. אנחנו יכולים לריב, לכעוס וגם לנטור טינה. אבל אני יודע שעמוק בפנים, האנשים בפלך באמת רוצים שיהיה לי טוב. ובדרך כלל, אני גם מרגיש בטוח להפגע, להיות חלש, להיות עצוב.
פלך הוא קיבוץ קבוצות. וזה אומר שאחד היעודים המרכזיים שלו, הוא לאפשר לקבוצות להתקיים. אני חושב שהוא עושה את זה בצורה די טובה. לא קל לקיים קבוצה בעולם קפיטליסטי. לא קל לקיים מסגרות חיים משותפות, לחיות קרוב אחד לשני, לבנות בית משותף. מרבית הקבוצות שנאבקות במציאות הזו, מתפוררות עם הזמן. זה לא קורה לכולן, אבל זה קורה לרובן. אם חשוב לכם להמשיך לחיות כקבוצה, בואו לפלך.
זה מעניין, אבל למרות שפלך באמת נמצא בפריפריה, יש בו שיעורי תעסוקה גבוהים מאוד. חלק מזה נובע מהאנשים שבאים לפה. חלק אחר נובע מזה שכשמצטרפים לפלך, מצטרפים לרשת חברתית שדואגת לחברים שלה. רבים מהחברים פה מצאו את מקום העבודה שלהם דרך חברים אחרים בקיבוץ. יש לנו פה גם מהנדסים, כלכלנים, אקדמאים ועורכי דין, אבל במיוחד אם אתם בקטע של חינוך או טיפול, תמצאו פה המון שותפים.
מעבר לקבוצות, יש רמות גבוהות של שיחה ואינטימיות, או סתם עניין משותף, בפורומים שנשזרים זה בזה והחברות בהם היא מבחירה. יש פה מעגלים של נשים, ושיחות של גברים ועל גבריות, מעגל של אנשי טיפול, קבוצה של שותלות, קבוצה של חובבי יין וקבוצה של מייבשי בשר. בתוך ומחוץ למעגלים האלה, יש בפלך הרבה פתיחות לשיחה מחוץ לקונצנזוס של מסלול החיים הקונבנציונלי, ויש פה מלא אנשים שאפשר להתייעץ איתם.
יש גם סיבות חיוביות שמתכתבות עם הסיבות של לא להגיע – אם אתם בקטע של שיחה, אם אתם רוצים לקיים ערבות הדדית ששואפת לרמה סקנדינבית (לא מגיעה) ומוכנים לשלם על זה מס, ואם אתם בעניין של השמאל, הדברים האלה יעזרו לכם להרגיש בבית.
לא מזמן חזרנו משנתיים בגרמניה. היה לנו ממש טוב. מראש הגדרנו שזה לשנתיים, אבל כשפתאום נפתחה האפשרות הטכנית להשאר, ההחלטה לא היתה קלה. אחד הדברים שבגללם הרגשנו שלחזור זה הדבר הנכון, היו האנשים שחיכו לנו בבית. בקבוצה ובקיבוץ. מבחינתי לפחות, בפלך נמצאים האנשים שהייתי רוצה לחיות את החיים שלי איתם. אז אני לא אובייקטיבי ולא מבטיח כלום, אבל אולי גם אתם תרגישו ככה.
מקווה שהיה לכם מעניין, ואולי אפילו משהו התחדש לכם.
מוזמנים להתעניין אם עניין.
יובל
ועכשיו, קצת עובדות, שכתבתי בהתחלה, ואז דחפתי לסוף, ועכשיו הן נראות לי מיותרות, אבל כבר כתבתי, אז משאיר. למי שמתעניין ברקע, מנקודת מבטי.
קיבוץ פלך הוקם מספר פעמים החל משנות השמונים. הפעם האחרונה בה הוא הוקם היתה בראשית שנות האלפיים כקיבוץ קבוצות שיהווה יעד הגשמה לבוגרי השומר הצעיר. ב-2007 הצטרפו לעשרת החברים הותיקים שתי הקבוצות הראשונות וכיום מונה הקיבוץ כ-100 חברות וחברים ועוד מספר דומה של ילדים ונוער בתשע קבוצות שחלקן צמחו בשומר הצעיר וחלקן במקומות אחרים או התגבשו בפלך.
הרעיון של קיבוץ קבוצות מנסה להתמודד עם שני אתגרים מרכזיים שמקימי הקיבוץ זיהו בקיבוץ המסורתי – רמת שיתוף גבוהה במספר אנשים גדול, וריחוק של החבר מהממסד ותהליכי קבלת ההחלטות בקיבוץ. פלך מקיים רמת שיתוף וערבות הדדית של קיבוץ משתנה (מופרט) ומאפשר לכל קבוצה להחליט על רמת שיתוף בתוך הקבוצה. יש קבוצות שאין בהן שיתוף כלכלי והן חברתיות בלבד, יש קבוצות שהן ממש קומונליות, עם קופה משותפת, ויש קבוצות שנמצאות על הסקאלה בין שני הקצוות.
בימים הטובים של הקיבוץ המסורתי, הגיעו לשיחת הקיבוץ מאות חברים. כשהגיע נושא לדיון או להחלטה, רק חברים בודדים יכלו להביע את דעתם, ומרבית החברים לא מצאו את המקום או היכולת לקחת חלק בתהליך הדמוקרטי. לאורך הזמן זה יצר ריחוק מהתהליך והיה אחד הגורמים שהביאו חברים רבים להפסיק לקחת חלק בתהליך הדמוקרטי. בתהליך הדמוקרטי בפלך, החלטות משמעותיות מגיעות מהגופים הפעילים – ועדות, צוות ניהולי של הקיבוץ אל הקבוצות. בקבוצות החברים דנים בהחלטה בפורום אינטימי בו כל אחד יכול, וגם נדרש להתייחס לשאלה שעל הפרק. מהקבוצה ההחלטה חוזרת לועדות ומשם מגיעה לשיחת הקיבוץ, אחרי שכל החברים כבר קיבלו הזדמנות להתייחס אליה ולקחת חלק בתהליך הדמוקרטי.
כקיבוץ משתנה הקיבוץ מקיים מערכת של ערבות הדדית תחת הסיסמא "חלקית אך משמעותית", שנקבעה בתהליך "הליבה הסוציאלית" שהתקיים בקיבוץ בין 2012-2015. בתהליך זה הוגדר אופן המימון של תקציב הקהילה כמס של 16% מההכנסה נטו של החברים (עם קצת זיכויים), והוגדרו התחומים בהם מתקיימת ערבות הדדית במסגרת תקציב הקהילה. בעיקר – ביטוחי בריאות וסיעוד, סבסוד של הוצאות בריאות נוספות וסבסוד של כרבע מעלויות החינוך.
גם בהיותו קיבוץ משתנה, הקיבוץ מקיים פעילויות רבות במסגרת הקיבוצית – מערכות מוניציפליות, חינוך, פעילות תרבות עשירה, שבילים שוקקים ופעילות ענפה של ועדות – צוות קהילה, מזכירות, הנהלה כלכלית, ועדת תכנון, ועדת קליטה, ועדת תרבות ועוד.
הקליטה לפלך היא לקבוצה קיימת, או כקבוצה שמגיעה לקיבוץ. הקליטה מנוהלת על ידי ועדת קליטה, שמקיימת תהליך של בחינה הדדית עם המתעניינים בקליטה. בפלך יש כמה עשרות בתי קליטה בהם מתגוררים הנקלטים. בשלב הראשון מגיעים לקיבוץ כמועמדים. בתקופה הזו אפשר לבחון את החיים בקיבוץ, את המוסדות, הועדות והשבילים. אחרי שנתיים, אפשר להתקבל לחברות ואז גם אפשר להתחיל לתכנן בניית בית קבע.
בגדול, מצופה מכם לפנות מתישהו את בתי הקליטה כדי לאפשר קליטה של חברים חדשים. כיום הבנייה היא של בתים צמודי קרקע, על מגרש של כ-400 מ"ר בעלות בנייה של 1.7-2.3 מליון ש"ח עבור בית של 120-140 מ"ר פחות או יותר. אנחנו מקווים שעם אישור תכנית מתאר חדשה, בעתיד הלא רחוק, יפתחו גם אפשרויות לבנייה יותר צפופה בעלויות מעט יותר נמוכות.
זהו, לקט עובדות סלקטיבי, חלקי ואולי אף יש שיגידו – סובייקטיבי. שוב, מוזמנים להמשיך ולשאול.